אבו ג'ויעד נ' מ "י

החלטה

לפניי "הודעה ובקשה דחופה ביותר להבהרת פסק דין" מטעם המבקש.

המדובר בפסק דין (שכותרתו 'החלטה') מיום 29.9.09, בשני התיקים המאוחדים, שבו נדחתה בקשה לביטול ולתיקון פסק הבורר ואושר פסק הבורר, כב' השופט (בדימ') ע' ר' זועבי, מיום 23.11.08.

פסק הבורר קבע כי הפיצוי שהמדינה תיתן בגין המקרקעין הנדונים ["הכספים והסכומים המגיעים מהמדינה בגין הפיצויים ו/או הזכויות עבור האדמה בשני המקומות..."; פסקה 8 בפסק הבורר. ההדגשה הוספה], חלקות 74/1 ו-74/2 בגוש 400255, יתחלקו באופן ש-70% מהם יינתנו למבקש, ו-30% מהם יינתנו למשיבים 1-3.

מכללא נקבע, אפוא, בפסק הבורר, כי המקרקעין הנדונים יירשמו על שם המדינה. יוטעם כי אף צד לא הסתייג מקביעה-מכללא זו, ומתוצאה זו, במסגרת הבוררות, במסגרת ההליך שקדם לאישור פסק הבורר, ובמסגרת ההליך לפניי.

כשנה לאחר שפסק הבורר הפך לחלוט הוגשה הבקשה הנדונה "להבהרת פסק דין". למעשה, לא הבהרה לפסק הדין ביקש המבקש, אלא את זירוז ההליך המינהלי בין המבקש למדינה בדבר מימוש הפיצוי שיינתן לו בתמורה לחלקו במקרקעין הנדונים, כפי שנקבע בפסק הבורר. לצורך כך, ביקש המבקש להורות למדינה שלא להתעקש על המתנה לקבלת צווי ירושה להבהרת מיהות הזוכים, מלבדו, לפי פסק הבורר.

על פני הדברים, המבקש נקט בהליך בלתי רלבנטי, שדינו היה להימחק על הסף. אין בפסק הבורר ובפסק הדין שאישר אותו שום אי-בהירות. המדינה, מטעמיה, ביקשה שלא לשלם למי מן הזוכים אלא לאחר שתוודא כי הפיצוי בגין המקרקעין הנדונים יינתן לכל הזוכים הרלבנטיים, מבלי להותיר "קצוות פתוחים" של הסכסוך וטוענים פוטנציאליים לאי-תקינות ההליך. ככל שהמבקש סבור כי המדינה אינה נוהגת בסבירות – תקנתו בהליך מינהלי מתאים; ולא בבקשה בלתי רלבנטית להבהרת פסק הדין.

המדינה, המשיבה 4, הייתה מצופה להגיב כאמור לעיל. תחת זאת, היא "התפרצה לדלת הפתוחה" של זכותה להירשם כבעלים של המקרקעין הנדונים, שעל פני הדברים איש מן הצדדים להליך הבוררות לא ערער עליה, והצטרפה למבקש בבקשה להותיר את ההליך פתוח עד לגיבושה הסופי של הפשרה שלפיה המקרקעין יירשמו על שמה והיא תפצה את כלל בעלי הזכויות הנטענות. אולם, לא ניתן להשאיר פתוח הליך שאינו פתוח; לא ניתן לפתוח הליך סגור שהסתיים בפסק דין סופי וחלוט; ואין גם צורך בהבהרות לעולה חד-משמעית מפסק הבורר שאושר; לאמור: המקרקעין – למדינה, והפיצוי תמורתם – למבקש (70%) ולמשיבים 1-3 (30%).

ייאמר במאמר מוסגר כי ככל שהיה צורך בהשלמת השמטה בפסק הבורר, או בפסק הדין שאישר אותו – הייתה בקשה כאמור צריכה להיות מוגשת סמוך לאחר נתינתו של הפסק הרלבנטי, ולא בשיהוי של כשנתיים או כשנה, לפי העניין.

העולה מן המקובץ כי הדין עם ב"כ המשיבים 1-3, עו"ד צבר גור, בטענתו [בהודעה מיום 27.4.11] כי אין מקום להליך זה ויש למחקו, ובמקביל – יש להתקדם במישור המינהלי לקיום התנאים אשר יאפשרו מתן הפיצוי (לרבות המצאת צווי ירושה וכדומה).

חרף האמור, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשת המשיבים 1-3 לפסוק הוצאות לזכותם, משום שכפי שהעיר ב"כ המבקש – שיתוף הפעולה מצדם, והבהרת כוונותיהם בתקשורת עניינית ושיתופית, היו לקויים; ורק בשלב מאוחר ניתנה ההודעה הנזכרת בדבר ייפוי-הכוח ובדבר המחויבות להסדיר את עניין צווי הירושה.

לאור המקובץ, ולסיכום:

הבקשה נמחקת ללא חיוב בהוצאות.

בהתאם לפסק הבורר שאושר בפסק דין סופי וחלוט, המקרקעין הנדונים, חלקות 74/1 ו-74/2 בגוש 400255, יירשמו על שם המדינה.

בהתאם לכללי המשפט המינהלי בדבר שוויון והגינות, המדינה תפצה את המבקש ואת המשיבים 1-3 בגין המקרקעין הנדונים לפי התבחינים המקובלים אצלה במקרים דומים במועד הפיצוי בפועל.

הפיצוי יתחלק בין המבקש לבין המשיבים 1-3 ביחס של 70%-30%, בהתאמה.

המדינה לא תעכב את הפיצוי למבקש; משום שהוא זוכה יחיד וברור לפי פסק הבורר, ולגביו אין בעיה של יורשים פוטנציאליים בלתי מזוהים. כלומר, זכותו לקבל כבר עכשיו 70% מן הפיצוי שהייתה המדינה מעניקה היום למבקש לו היה נקבע בפסק הבורר כי הנו זכאי ל-100% מן הפיצוי בגין המקרקעין הנדונים.

את חלקם של המשיבים 1-3 תשלים המדינה בעקבות המצאתם של צווי ירושה מתאימים; שהרי פסק הבורר מזכה באותם 30% את "יורשי המנוח מחיסן או ג'ויעד", שיש לזהותם ברמה הפרסונאלית והאינדיבידואלית.

ככל שיסברו המבקש או המשיבים כי המדינה אינה נוהגת כלפיהם כהוגן, ישקלו הגשתו של הליך מתאים (חדש).

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.